שחף נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב "הפול" - פסקדין

החלטה

בקשה מטעם הנתבעת להתיר לה להביא ראיות לסתור את קביעת ועדת הערר שליד המוסד לבטוח לאומי (להלן: "המל"ל"), בתחום האורטופדיה, בהתאם לסעיף 6 ב' לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד").

רקע עובדתי וטענות הצדדים

התובע יליד 1951, נפגע בתאונת דרכים שאירעה במהלך עבודתו ביום 19/6/2008. התאונה הוכרה ע"י המל"ל כתאונת עבודה. ועדה רפואית שליד המל"ל קבעה בהחלטתה מיום 30/8/2009 כי נותרה לתובע נכות אורטופדית צמיתה בשיעור 10%, בגין הפגיעה בעמוד שדרה צווארי, לפי סעיף 37 (5)(א) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן: "התוספת לתקנות"), בניכוי 5% לפי סעיף 37 (8)(א) בגין מצב קודם.

בנוסף לכך, קבעה הוועדה הרפואית כי נותרה לתובע נכות נוירולוגית בשיעור 10% בניכוי של 5% בגין מצב קודם; הוועדה הרפואית אף החליטה להפעיל את תקנה 15 לתקנות במלואה.

התובע הגיש ערר על קביעת הוועדה הרפואית; הוועדה לעררים קבעה בהחלטתה מיום 20/12/2009 כי לתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור 10% בגין הפגיעה בעמוד שדרה צווארי; הוועדה לעררים הותירה את קביעת הוועדה הרפואית הראשונה בתחום הנוירולוגיה על כנה, היינו: 10% בניכוי 5% בגין מצב קודם. הועדה לעררים אף אימצה את קביעת הוועדה הרפואית לענין החלת תקנה 15 לתקנות.

לטענת הנתבעת, בפני הועדה לעררים לא עמדו הפרוטוקולים של הוועדה הרפואית הראשונה; בנוסף לכך, לא עמדו בפני הוועדה פרוטוקולים של ועדות רפואיות של המל"ל מהשנים 1988 ו- 1992, אשר התייחסו לפגיעות קודמות זהות שהיו לתובע עובר לתאונה, ואשר על פיהן נקבעה לתובע נכות בשיעור 5% בעמוד שידרה צווארי.

הנתבעת מוסיפה וטוענת כי, גם מהמסמכים הרפואיים שנמצאים בתיקו הרפואי של התובע, עולה כי גם רשום כי התובע סבל מכאבים בצוואר ומחבלה וכאבים בעמוד שדרה צווארי, עובר לתאונה; מפרוטוקול הועדה לעררים עולה כי חומר רפואי זה לא הונח בפני הוועדה, והוועדה לא נתנה את דעתה לממצאים המופיעים בו. מכאן, לטענת הנתבעת, שיש להתיר לה להביא ראיות לסתור את קביעת הוועדה בתחום האורטופדיה.

מנגד טוען התובע כי, מפרוטוקול הועדה לעררים עולה כי הפרוטוקולים של הוועדה הרפואית הראשונה וכן הכרטיס הרפואי של התובע, היו מונחים לפניה בעת מתן החלטתה; עבר רפואי של התובע אינו מהווה סיבה מוצדקת להתיר הבאת ראיות לסתור, שכן אין בעבר זה כדי לשנות את קביעתה של הועדה לעררים.

דיון ומסקנות

על-פי הפסיקה, ככלל, מתן היתר להביא ראיות לסתור את קביעת המל"ל נעשה בנסיבות חריגות ויוצאות דופן (ראו: בר"ע 721/85 סלע נ' פתייה, פד"י ל"ט (4) 839 ). בין המקרים שבהם ניתן היתר להביא ראיות לסתור היה מקרה שבו נפל פגם מהותי בהחלטת ועדת המל"ל (ר"ע 634/85 עודה נ' רותם, פד"י ל"ט (4) 505), וכן במקרה שבו לא היו בפני הוועדה הרפואית עובדות רלבנטיות חשובות, הנוגעות למצבו הרפואי של הנפגע עובר לתאונה, שלו היו בפניה בוודאי היו מביאים לתוצאה שונה (השוו: ע"א 5779/90 הפניקס הישראלי בע"מ נ' טיארה עבד אלאחמד, פד"י מה (4) 77).

מקרה נוסף שבו ניתן להתיר להביא ראיות לסתור הוא כאשר דרגת הנכות שנקבעה ע"י ועדת המל"ל מתייחסת במקובץ לתאונת הדרכים ולמקרה נוסף והוועדה לא קבעה את שיעור תרומת כל אחד מן הגורמים האלה לנכותו של התובע (ראו: א' ריבלין, תאונת הדרכים סדרי דין וחישוב הפיצויים, (מהדורה שלישית) בעמ' 496).

בענייננו, אמנם לא ברור אם הונח בפני הוועדה לעררים פרוטוקול הוועדה הראשונה, אולם מפרוטוקול הוועדה עולה בבירור שלא היו מונחים לפניה הפרוטוקולים של הוועדות הרפואיות של המל"ל משנת 1988 ו-1992, אשר התייחסו לפגיעה קודמת של התובע, אשר בגינה נקבעה לו נכות בשיעור 5% בגין חבלה בעמוד שדרה צווארי.

זאת ועוד, בדו"ח הועדה לעררים, בפרק סיכום ומסקנות, נרשם: "יצוין שאין בכרטיס הרפואי כל עדות למגבלה תפקודית בעמוד שדרה צווארי שקדמה לתאונה".

עוד נרשם: "מבחינה אורטופדית בהעדר כל עבר רפואי רשום..."

קביעות אלה של הועדה לעררים עומדות הן בניגוד גמור לתיעוד הרפואי הנוגע לתובע, כפי שעולה מהחלטות הוועדות הרפואיות של המל"ל מהשנים 1988 ו-1992, כמפורט לעיל.

קביעותיה של הועדה לעררים כאמור, אף אינן מתיישבות עם חומר רפואי שנמצא בתיקו הרפואי של התובע אשר צורפו לבקשת הנתבעת, לרבות מסמך רפואי שנערך ע"י ד"ר יצחק מיום 28/8/1986, שבו נרשם: "לפי דבריו נפגע בת.ד. היום בזמן העבודה ומתלונן על כאבים בצוואר...בצילום עמוד שדרה צווארי רואים יישור לורדוזיס צווארי, קיבל צווארון".

במסמך רפואי נוסף מיום 26/8/1986 נרשם: "מצב לאחר חבלה בלתי ישירה בעמוד שדרה צווארי".

ראו גם מסמכים רפואיים מיום 31/8/1986, מיום 27/12/1999 ומיום 6/1/2000.

לנוכח האמור לעיל, אני מחליט לקבל את הבקשה ולהתיר לנתבעת להביא ראיות לסתור את קביעת הועדה לעררים בתחום האורטופדיה. משכך, אני מחליט למנות מומחה בתחום האורטופדיה. הנתבעת תישא בשכר המומחה כמימון ביניים.